לפני כחמש שנים עברה האתלטית אלינה דרוזדוב (30), עד אז שלוש פעמים אלופת ישראל בריצת 100 מטרים משוכות עם הישג אישי של 13.90 שניות, אלופת המכביה וחברת נבחרת ישראל, תקופה של התלבטות משמעותית עם עצמה:האם היא ממשיכה להיות אתלטית מצטיינת או שהיא מבצעת שינוי בחייה.

אלינה דרוזדוב עלתה לישראל מאוקראינה, עם הוריה, בגיל שבע וחצי. בכתה ו' הצטיינה בריצות קצרות באליפויות בתי הספר ומהר מאד התקבלה לכיתת ספורט בחטיבת הביניים בקריית שרת, תקופה בה האתלטיקה הפכה מהר מאד לעיסוק מרכזי בחייה. בהמשך הצטרפה להפועל חולון והגיעה להישגים משמעותיים.

אז הגיעו ימי הלבטים האישיים שלה, להמשיך באתלטיקה או לשנות כיוון.: 'עמדתי לסיים את לימודי התואר הראשון בתזונה והייתי צריכה להחליט מה אני עושה עם עצמי מכאן. אני לא באה מבית אמיד והייתי חייבת להתחיל לפרנס את עצמי. אמרתי למאמן שלי רפי גרודצקי בהפועל חולון שנגמר לי הדרייב, שאין לי יותר אנרגיות ומוטיבציה להמשיך והודעתי לו שאני פורשת. הסברתי לו שנגמר לי ואני עם הפנים קדימה ליום שאחרי והוא כיבד את החלטתי." משתפת אותנו דרוזדוב, שמיד עם הפרישה החלה לעבוד בנדל"ן ובמקביל עבדה כמתמחה בתזונה.

בתוך כך, קיבלה דרוזדוב הצעה לאמן ילדות במחלקת האתלטיקה המצליחה של מכבי תל אביב. "לא רציתי לעסוק באתלטיקה. הייתי כבר בפרק אחר בחיים. אנשי המועדון לא הירפו ולא עזבו אותי, לחצו ולחצו ובסופו של דבר נעניתי להצעה. האמת, נכנסתי לזה בחששות כבדים. רציתי רק לשרוד כי התחייבתי בפניהם. להפתעתי, מהר מאד התאהבתי בעבודה הזאת. היום אני אומרת בפירוש שהעבודה שלי עם הבנות מהווה עבורי הגשמה עצמית.

הייתי אתלטית ואני יודעת מה הן מרגישות ומה הן עוברות בכל רגע נתון. אני מחוברת אליהן מאד.מתרגשת אתן, עצובה אתן, יודעת היטב מה הן חשות ומה הן צריכות. והחשוב מכל הוא שאני יודעת מה לומר להן בכל מצב" משתפת אותנו דרוזנוב בסיפוק העצום שלה בעבודה עם הבנות אחרי ארבע שנים. בקבוצה אותה היא מאמנת במכבי תל אביב יש 15 בנות, אותן היא מגדלת מכתה ז'.

היום חל יום האשה הבינלאומי (8 במרץ) וסיפורה של אלינה דרוזדוב מהווה השראה לספורטאיות רבות. לעיתים קרובות מתייחסים לאימהות כאל מחסום בקריירה ספורטיבית. אלינה מציגה גישה אחרת.

לפני כארבעה חודשים ילדה אלינה דרוזדוב את בתה הבכורה ארבל. היא עדיין מניקה והתינוקת צמודה אליה בתחרויות, באימונים ותהיה אתה במחנה האימונים המתוכנן להתקיים בקפריסין בהמשך החודש. 'שבוע אחרי הלידה כבר הגעתי לאצטדיון בהדר יוסף לפגוש את הבנות. חזרתי לפעילות מלאה לפני סיום מועד חופשת הלידה. בעלי ליאור מפרגן לי בגדול ותומך בי מאד. ידעתי שאם אני לא חוזרת מיד לבנות, הן תיפגענה וקיים חשש שהן לא יתמידו. בעלי מבין שהן צריכות אותי והוא מסייע לי רבות. קריירה לא נפגעת אם יש לך סביבה תומכת. יש לי מזל גדול ואני מאושרת! זה לא קל, אבל קריירה לא אמורה להיפגע בגלל לידה. הכל אפשרי. רק לנשים יש את הכוח ללדת ומיד לחזור לשגרת חיים רגילה'.

הדרך בה בחרה דרוזדוב מוכיחה כי הניצחון הגדול שלה קרה לה בחדר הלידה והוא זה שנתן לה כוח לחזור לספורט. לידה מבחינתה אינה מהווה קו סיום של קריירה. היא פשוט הזנק למרוץ חדש, עוצמתי ומלא משמעות. החזרה למסלול מזכירה לעולם למה אישה מסוגלת. זו ההוכחה שאימהות היא כוח על ולא מגבלה. הדרך הזו היא ההוכחה שאפשר לעשות הכל ובמלוא התשוקה. בכך מעבירה דרוזנוב לאתלטיות הצעירות שלה מסר של נחישות ודבקות במטרה יוצאות דופן. השראה גדולה.

לדרוזדוב קשר אישי מיוחד עם הצעירות אותן היא מאמנת. היא יצרה אתן מערכת יחסים פתוחה ושקופה. היא מעניקה להן מעצמה כל מה שיש לה. "הבנות לא מתביישות ממני ומשתפות אותי בהכל כולל הפרטים הכי הכי אישיים שלהן. אני מקיימת אתן שיחות מוטיבציה מה שהיה חסר לי . אני נותנת להן מקסימום תשומת לב אישית. החלום שלי הוא שתהיה לי במכבי תל אביבי קבוצה גדולה של בנות שישתלבו בנבחרת ישראל וארגיש ביחד אתן שעשינו משהו. ופסגת ההישגים המקצועיים שלי תהיה אם אצליח להוביל בנות שתייצגנה את ישראל במשחקים האולימפיים, חלום שאני כאתלטית לא הצלחתי להגשים"