'מעצב אהבות' מאת עמיר תומר. ספר ראשון וחושפני. הוצאת 'אסיף'. כתבה: רונית קיטאי

פרופ' (למדעי המחשב) עמיר תומר שנחשב במשך שנים רבות לאחד מהמובילים החשובים בתחום הנדסת תוכנה ולמהנדס מבוקש ומרצה בתחום עיסוקו, הכיר את אשתו דליה כאשר למדו יחד בתיכון. כשהיא נפצעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות קשה לכל החיים הוא נשאר איתה, תמך בה ונשא אותה לאישה.נולדו שני ילדים והחיים ידעו לא מעט קשיים

פורסם ב: 03/11/2021 03:16

עמיר תומר וספרו 'מעצב אהבות' בהוצאת 'אסיף'. צילום: ארז ביט
מספר פרופ' עמיר תומר: wבעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, דליה נפצעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות קשה לכל החיים. אז קיבלנו את ההחלטה המשמעותית ביותר של חיינו: להישאר ביחד. זו הייתה רק ההתחלה, כי שום דבר לא בא לנו בקלות: לא הילדים, לא החיים היומיומיים ולא הזוגיות, שידעה לא מעט עליות ומורדות במשך למעלה מ-50 שנות קיומהw/

פרופ' עמיר תומר כיום בן 68, נחשב למרצה מבוקש במוסדות אקדמיים שונים ובתעשייה. הוא מספר בגילוי לב מפתיע על נסיבות חייו שהביאו אותו להוציא לאור את ספרו הראשון 'מעצב אהבות' (הוצאת 'אסיף') המכיל שירה חודרת, חושפת ונוגעת במורכבות האהבה, בזוגיות ובטבע.

"כאשר הכרתי את דליה רעייתי, היינו עדיין כתלמידים בבית הספר התיכון, לא ידענו שהחיים עומדים לזמן לנו אתגרים קשים מאין כמותם. אבל לאחר כשנתיים וחצי, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, דליה נפצעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות קשה לכל החיים. אז קיבלנו את ההחלטה המשמעותית ביותר של חיינו: להישאר יחד.

זו הייתה רק ההתחלה, כי שום דבר לא בא לנו בקלות: לא הילדים, לא החיים היומיומיים ולא הזוגיות, שידעה לא מעט עליות ומורדות במשך למעלה מ-50 שנות קיומה. כמו אצל כולם, למעשה, אבל בתנאים שלנו העניין הזה מועצם שבעתיים. ועל זה, גם על זה, אני רוצה לספר ולכתוב".

במקביל לכתיבת שירה הוא כותב סיפורים שגם הם חושפים את חייו בין השורות ומודה: "המגירה התמלאה, והגיע הזמן לפתוח אותה. תמיד חשתי שיש בי תשוקה חזקה לכתוב וגם היכולת לכך אך לא מצאתי את הזמן מתאים לעשות זאת בשל העומס הרב שהיה מוטל עליו עם שפע העיסוקים שלי, ובמקביל עם ההתמודדויות הלא פשוטות עם מצבה הפיזי של אשתי וקשיים נוספים, כולל טיפולי הפריה ולאחר מכן ההחלטה לאמץ והילדים שהביאו אושר רב לחיי בני הזוג".

אם תתקשרו אליו תשמעו את שירו האופטימי של פרנק סנטרה "I DID IT MY WAY. או בעברית עשיתי זאת בדרכי.

מוסיף פרופ' עמיר תומר: 'באקדמיה, בניגוד לתעשייה, דוחקים בך פחות לצאת לפנסיה, לכן החלטתי לפרוש רק אחרי שהרגשתי שהגעתי למיצוי. רק אז הבנתי עד כמה הייתי עסוק. למרות שעדיין לא סיימתי 'לחתוך את חבל הטבור', החלטתי להוציא שירים מהמגירה, וגם להמשיך לכתוב. במקביל להוצאת ספרו זה הוא כבר שוקד על ספר פרוזה שיכלול סיפורים קצרים, וביניהם הסיפור 'בבת אחת' שזכה לאחרונה במקום שני בתחרות 'שירת המדע/ ע/ש פרופ' עופר לידר במכון וייצמן.

פרופ' עמיר תומר מספר כי הוריו נפגשו במחנה הכשרה של תנועת 'השומר הצעיר' בפולין, לאחר שעזבו את ביתם ועלו לישראל בשנים 1934–1935 כחלוצים במסגרת גרעין 'לשחרור' (שהפך ברבות הימים לקיבוץ רמת השופט). בשנת 1942 עברו להתגורר בנהריה, שם נולד וגדל עמיר.

הוא השלים ברצף בפקולטה למדעי המחשב בטכניון את התואר הראשון ואת התואר השני שלו, ולאחר מכן התקבל לעבודה ברפא'ל, אז יחידת סמך של משרד הביטחון וכיום חברה ממשלתית משגשגת העוסקת בפיתוח מתקדם של מערכות הגנה ביטחוניות.

על תקופת עבודתו שם במשך למעלה מ-25 שנים הוא קיבל אין ספור הזדמנויות לעסוק במגוון נושאים הקשורים בהנדסה, בניהול ובאיכות. נוסף על כך קיבל מלגת לימודים לתואר שלישי בחו"ל, וכך בשנים 1992-1989 התגוררה משפחת תומר בלונדון, תוך שהוא משלים את לימודי התואר השלישי במחשוב ב'אימפריאל קולג'.

עם שובו לארץ חזר לעבודתו ברפא"ל והמשיך לעסוק במגוון תפקידים, עד שהרצון לעבור לאקדמיה גבר על העבודה בתעשייה הבטחוני. כך הוא פרש מוקדם מהצפוי מרפא"ל וזה היה בשנת 2009 ומשם עבר לאקדמיה והתחיל פרק ב' בעבודה.

כך צמח והיה לפרופ' להנדסת תוכנה ומערכות והרגיש שהוא מגשים את הרצון העז לעסוק בהוראה. הוא צוחק ואומר כי את הרצון הזה מימש כבר כאשר היה ילד ולימד ילדים שהיו איתו בכיתה.

אחר כך הוא העביר שיעורים פרטיים, ולימד בקורסים ועסק בהדרכות רבות מספור. מודה עמיר תומר: "אני אוהב מאוד את מעמד המורה, ולהעביר מסרים דרכו. נהגתי לומר לסטודנטים שלי שאני לא רק המורה אלא גם המחנך שלהם. זמן קצר לאחר שחזרתי מלימודי הדוקטורט, השתלבתי כמרצה במחלקה למדעי המחשב בטכניון. במקביל לעבודתי ברפא"ל הקדשתי לא מעט זמן גם להוראה אקדמית ולהדרכה תעשייתית במוסדות ובחברות שונות".

גולת הכותרת הגיעה בדמות הצעה נדיבה שקיבל מהמכללה האקדמית כנרת להקים מחלקה חדשה להנדסת תוכנה ולעמוד בראשה. לאחר כעשר שנים של עבודה מאומצת ומאבקים בלתי מתפשרים קיבלה המחלקה הסמכה קבועה להענקת תואר ראשון מטעם המועצה להשכלה גבוהה.

"כך יכולתי להרשות לעצמי, בסיפוק רב, לפרוש לגמלאות. בגלגולי כמומחה בתחום זה פיתחתי שיטות וגישות להנדסת מערכות עתירות תוכנה. אף על פי שפרשתי, אני עדיין מוזמן להדרכות והרצאות. מתברר שקצת קשה לי להתנתק, אם כי הגלגול הנוכחי שלי הוא היצירה".

בשנת 2000 הצטרף פרופ' עמיר תומר לפורום אינטרנטי בשם "בסימן כתיבה", ובהמשך לפורום "שונרא". מאז הוא מתקשה לעצור את מעיין היצירה שממנו נובעים שירים וסיפורים קצרים. כיום הוא לומד באוניברסיטת חיפה לתואר במסלול כתיבה יוצרת. הוא מודה כי רבים מהסיפורים שהוא כותב מתבססים על חייו, וכי שינויים מחיים אותו ומזרימים לו אדרנלין לדם.

בן אדם עובר שינויים בחיים וצריך לקבל זאת ולזרום עם התהליך. על כך מגיב עמיר: "אנשים רבים חוששים משינוי ובעיקר להתנתק ממה שעשו קודם. לכן זכות נפלה בידי להתחיל בחיים חדשים וגם להמשיך בקודמים. אני אוהב מאוד להשאיר חותם. זה קרה בתחום המקצועי, משום שפיתחתי שיטות בהנדסת תוכנה ומערכות, ואני שמח גם על הזכות להמשיך וללמד באוניברסיטת בן גוריון ובטכניון בתואר שני.

מה שדחף אותי להוציא את עצמי החוצה ולומר לעצמי: 'אני הולך על זה' היה תחושת אי-הוגנות כלפי משפחתי וחבריי, שמא לא אזכה לשתף אותם בספרי השירה והספרות שלי". עם פרישתו הרשמית לגמלאות החליט עמיר להתנתק מעניינים גשמיים שבהם עסק בגלגוליו הקודמים, ולהתמסר לענייני שירה, ספרות ומוזיקה. "שם הייתה שם טכניקה מעניינת ומאתגרת: לכתוב לעצמנו מכתב מהעתיד, אני בעוד 15 שנה כותב לעצמי של היום, ומספר לעצמי מה אני עושה. כך הטקסט הופך לחזון".

הוא אינו מרגיש כיוצר רב-תחומי: 'מאז שהצטרפתי לפורום כתיבה נפתח הברז לכתיבת שירים וסיפורים, והמגירה התמלאה. פניתי למשורר ד"ר דורי מנור, שלחתי לו דוגמאות משיריי, ולשמחתי הוא אהב אותם והסכים לסייע בעריכת ספרי, שהוא עבורי הגשמת חלום. העריכה שלו הייתה עריכה נהדרת. בהמשך אני מתכוון לכתוב רומנים המתבססים על ניסיון חיי, ומשקפים הרבה מן האירועים החריגים וההתמודדויות שחוויתי, אך המציאות האמיתית תמיד משולבת בפנטזיה. זו לא אוטוביוגרפיה. אני חושב שלקורא פחות חשוב לדעת מה קרה באמת. אנשים רוצים סיפור טוב שיוכלו להזדהות איתו'.

שם ספרו 'מעצב אהבות' בהוצאת 'אסיף' הוא כשם אחד משיריו המופיע בספר. 'כאשר בחרתי את השם לספר, אשתי הסבה את תשומת ליבי ש'מעצב' הוא לא רק 'דיזיינר', אלא גם מישהו שהופך דבר שמח לדבר עצוב. היא צדקה. רוב הספר מכיל שירי אהבה, אבל לאהבה יש פנים שונות, ולא כולן שמחות.

הספר נוגע בכל גווני הזוגיות. אני מביא הכל ולא מייפה, ובשירים נוספים בספר אני נוגע בתחומי חיים נוספים, כמו מוות וטבע ,הן בצדדים היפים והן במורכבים. הרעיון שמוביל אותי הוא שהדברים יעוררו מחשבה עבור הקורא, ולא תמיד המטרה היא שהקורא יתחבר או לא יתחבר. בחרתי את הכריכה בצבע האהוב עליי ביותר: צהוב, ובחרתי גם את האיור של אק'ג עם לב, המסמל את האהבה העומדת במרכז, אבל גם את כל מה שפועם סביבה'.

בשיריו של עמיר בולט מוטיב הזוגיות בגיל השלישי. 'אני נשוי זה 50 שנה. כולם מכירים את אופי האהבה של צעירים, אבל כשהיא נמשכת שנים רבות היא משתנה. זו כבר לא התאהבות, אלא חברות שקושרת יחד חיים בצוותא. אני רוצה לדעת שאשתי תאהב אותי תמיד, וזה דבר שמעסיק אותי וחשוב לי. כמי שנמצא בגיל השלישי, כתבתי שיר על היום שיגיע – כשבן זוג אחד הולך, והאחר נשאר לבדו'.

בשנה שעברה כאשר מלאו לו 67 שנים, הפתיעה אותו אשתו דליה, שדאגה לכך שאחד משיריו יולחן ויופק מוזיקלית על ידי המוזיקאי ניר בכר. מאז הולחנו שירים נוספים המופיעים בספר 'מעצב האהבות' ושירים חדשים יותר, ואפשר לשמוע אותם בערוץ היוטיוב של עמיר בפלייליסט 'שירים שנוגעים בלב'. השיר 'אהובי היחיד' רומז על חייו, "כי. בסופו של דבר, אנו רוצים שיאהבו אותנו, ובכל אחד מאיתנו קיים קונפליקט קבוע בין הצורך לחופש לבין הצורך להיות שייך ונאהב. הקליפ האחרון, 'פעם ידעתי', הוא התנסות שלי בהלחנה ובשירה".

תחום המוזיקה נחשב לחדש עבורך?

"כשהייתי ילד אמרו להוריי שאני מוכשר מוזיקלית, והם קנו לי כינור ושלחו אותי ללמוד. כילד לא התחברתי לכינור, וגם הילדים סביבי ראו בו משהו שאפשר לצחוק עליו. אני יודע לנגן היטב בחלילית ולשיר לפי תווים, ושרתי בחבורות זמר ובמקהלות קלאסיות שונות. כשלמדתי בלונדון, שרתי במקהלה של האוניברסיטה במשך שלוש שנים שרתי במקהלה, והופענו אפילו על הבמה של אלברט-הול.

מאחר שהרגשתי מתוסכל מכך שאני כותב שירים אבל לא מלחין אותם, החלטתי לצמצם את הפער הזה: לקחתי לעצמי מורה פרטי, שלימד אותי להלחין וכך הלחנתי ושרתי את השיר 'פעם ידעתי' שהוא שיר אישי מאוד שלי, ולכן הרגשתי שהכי נכון שהלחן והביצוע יהיו שלי".

את ההקדשה הוא העניק "בהוקרה עצומה לסבי גדליהו, לאבי זכריהו (סרצ'יק) ולאחי יורם, שהורישו לי מעט מכישורי הכתיבה שלהם, ובאהבה גדולה לרעייתי דליה, לבני נועם ולבתי נוגה".

הוא גם לא שכח להודות לצוות הוצאת הספרים אסיף: מירי מעוז, יוסף שרון וד"ר אסיה שרון, על עבודתם המסורה.

הספר מכיל 103 עמודים - 94 שקלים. הוצאת 'אסיף'.
פרופ' עמיר תומר ורעייתו דליה. צילום: אלבום פרטי

 
שלח לחבר להדפסה

כתבות נוספות במדור ספרים חדשים :
*   'משפחות בכל הצורות' מאת אורטל חביליו...
*   רשעות וחמלה מאת עפר מזר. הוצאת 'צמרת'...
*   'קפה שחור ברכבת אקספרס' מאת מאיר גז...

אינדקס אתרים  
SSD בניית אתרים

הוסף למועדפים