) |
| צילום: דוברות רמב'ם |
הראשונה שנכנסה לחדר הלידה של היתה נועה בן דוד, שהגיעה ללדת בשבוע 40 פלוס כמה ימים, לאחר תקופה ארוכה של ליווי ההריון שלה שהוגדר בסיכון: 'אני חולת אפילפסיה ובמהלך ההריון הייתי תחת השגחת צוות רמב'ם: ד'ר יניב ציפורי ממחלקת נשים וד'ר רז וינר מנוירולוגיה, והם מדהימים. כשהתחילו הצירים, ידעתי שאני באה ללדת. הגענו ברבע לשבע בערב, ובמקביל הגיעה גיסתי, שנכנסה אחרי לחדר הלידה הסמוך. זה היה עניין די מצחיק, אותו מרדים, אותו צוות, אחי ואחותי רצים בין החדרים וגם ההורים. בזכות גומר בן משה, שיילדה אותי, היתה לי חוויה מדהימה, מיוחדת ומושלמת. גם במחלקת היולדות, העיטוף ממשיך, ואתי האחות האחראית דואגת כמו אמא. כל הצוות פה פשוט נהדר ואני מרגישה בידיים הכי טובות".
באה בגלל הגיסה, נשארה בגלל הצוות והחדרים
אסתר דנינו: ' זוהי הלידה הראשונה שלי ואמרו לי שייקח זמן, ובכלל התאריך המשוער היה בעוד שבועיים. הרגשתי את הצירים והתפנינו פעמיים לרמב'ם, אבל בכל פעם שלחו אותנו חזרה הביתה. כשנועה הגיעה לבית החולים הגענו שוב.
לא הייתי בטוחה שרמב'ם הוא המקום שבו אני רוצה ללדת, כי חיפשתי חוויה אינטימית וטבעית, אבל כשראיתי איך מטפלים בנועה ואת חדרי הלידה החדשים שבנו פה, החלטתי ללדת שם. נכנסתי לחדר לידה אחרי נועה, וילדתי בסוף ארבע שעות לפניה. הצוות היה איתי, כל הזמן. הרגשתי שהכל קורה בקצב שלי, בזמן שלי, שמקשיבים לי ומתאימים את המצב למה שאני רוצה וצריכה. זו היתה חוויה אינטימית ונהדרת', היא אומרת ומקבלת חיזוק מהאב/דוד הטרי יהודה, "אנחנו מלאי תודה לצוות. לידה ראשונה, ויש תחושה גדולה של ביטחון ושאנחנו בידיים טובות. הצוות פשוט מדהים'.
כשהן שוכבות זו ליד זו במחלקת יולדות ב', הגיסות ממשיכות לספר על החוויה המשפחתית הייחודית: 'היינו יחד כל הריון, אז גם בלידה החלטנו להתחבר. להורים סידרנו שיהיה נוח וכולם פה באותו החדר. הם בני דודים, שיהיו כמו אחים תאומים', מחדדים בני הזוג דנינו את הנתונים הלא שגרתיים ומוסיפים, "יש יותר מיוחד מזה?. זה מהמם!'.
(דגנית קניג)