בילדותה מרים היתה חוטבת עצים ושואבת מים בהרי אחדוף בדרום תימן, אך גם מתגלה כזמרת טבעית מחוננת. היא מתבגרת מהר מאוד ועוברת מסע מפרך וגם נחשפת לאירוע העלמות של בת משפחה שלה.

לדברי ד'ר (בחינוך) אסתר קאפח: 'נכנסתי לעובי הקורה של הכתיבה הספרותית כשחמותי הרבנית ברכה קאפח, כלת פרס ישראל, נפטרה. אז חזרתי במלוא הקיטור לכתוב את החוויות שעברנו יחד, כאשר המדינה שלחה אותנו לברזיל להציג תערוכה מסורתית של עשר תלבושות שונות מעדות ישראל הכוללות מערכות תכשיטים תואמות.

איתנו הגיעה הזמרת עפרה חזה ז'ל,אשר מידי ערב הנעימה בקולה המדהים את התהלוכה של הכלה המדגמנת ושושבינותיה אל הבמה.

הסופרת חוקרת, בעלת תואר Ph.D. בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, השתתפה בכנסים בינלאומיים ופירסמה מאמרים אקדמיים רבים.

ד'ר אסתר קאפח מתגוררת בקריית אונו, נשואה ואם לחמישה (שלושה מהם בעלי תואר ד'ר, שניים מרצים במדעי המחשב, אחד מהנדס תוכנה, הקטנה רופאת ילדים והחייל הנצחי בעל תואר שני בערבית ובמזרחנות משרת בצבא קבע). במקביל לבניית המשפחה וטיפוח ילדיה, למדה באוניברסיטת בר אילן ספרות, לשון עברית וערבית ועבדה בהוראה ובפיתוח תכניות לימודים ממוחשבות במסגרת תל'ם במרפ'ד תל אביב.

לאחר הפוגה קצרה מהלימודים האקדמיים שבה לאוניברסיטה ללימודי התואר השני והשלישי בבית הספר לחינוך במוקד טכנולוגיה ותקשורת בבר אילן. הוריה עלו ארצה מתימן בשנת 1949. מוצאה של המשפחה הוא מיישוב יהודי עתיק יומין קוּרָאנָה באזור אַחְדוּף הסמוך לעיר תָעֵז בה חי, פעל ונקבר המשורר והמנהיג המקובל רבי שלם שבזי. בהגיעם ארצה בעליית "כנפי נשרים" לאחר שהות קצרה במחנה עתלית, התיישבו בגבעת טרשים והקימו את המושב עמקה.


היא נולדה במושב עמקה בגליל המערבי למשפחה דתית יוצאת מחוז אחדוף בדרום תימן. עבודת השדה והמשק תפסו חלק ניכר משעות היממה שלה להוציא שעות הלימוד בבית הספר. בנוסף לניהול המשק החקלאי וחוות בעלי החיים היה אביה חזן פייטן ומשורר בבית חתנים. האֵם הייתה מוערכת בקהילה עקב היותה מְעַ'נִיֶּה - זמרת שמלווה את הכלה אל החופה בתהלוכת הזפה ללא תשלום. את שירתה ליוותה על ידי תיפוף על תוף מרים. פעמים הדרך אל החופה הייתה ארוכה, ולכן נתנה לה הזדמנות לחבר עוד ועוד בתי שיר באותה המנגינה.

בנוסף להיותה אם ורעייה ומטפלת במשק החי, היא קבלה באהבה את סבא סַאלֶם לגור עימם כאשר סבתא התקשתה להכיל אותו. הסב העסיק את נכדיו במשחקי מלים ופסוקים סביב התנ'ך שהיה שגור על פיו. רק כאשר פוקחים עיניים מגלים שהסב עיוור. מקרה מצער זה שורשו בגולת תימן ומופיע ברומן 'ילדת ביכורים'.


לאחר שקיבלה הצעת נישואין מאריה, בן הרב יוסף קאפח ורעייתו ברכה, הגיעה לביתם בירושלים ונקשרה למשפחה. התקשורת שלה עם חמותה כלת פרס ישראל על מפעלי החסד הייתה שוטפת וקרובה. היה בה סוג של עזרה הדדית. בתימן היה פער השכלתי בין הנשים לגברים, כי לא לימדו את הנשים קרוא וכתוב עד 1943. לכן אסתר השלימה את ברכה חמותה וסייעה בידה לנהל את קשרי החוץ עם התורמים, לכתוב מכתבי תודה לתורמים מחו"ל, לתייק חומר בקלסרים. לקרוא בקשות עזרה מכל קצווי הארץ ולמיין לפי סדרי עדיפות. בערוב ימיה היא החליפה אותה במתן שיעורים לנשים בהתנדבות ובמקביל הקימה חוג נשים לומד בקרית אונו. סל חייה מלא אורחות חיים יציבים משני בתי צמיחתה, בית הוריה ובית חמיה וחמותה, דמויות מופת במערכת החינוך.

אסתר הייתה סטודנטית בת 19 שאהבה ללמוד. היא למדה באוניברסיטת בר-אילן ספרות, לשון עברית וערבית. היא ויתרה על עבודתה המִשנית כמפקחת במשרד החינוך בירושלים וחזרה אל כתלי האוניברסיטה ללימודי תואר שני ושלישי ברצף. לימודים אלה הניבו יבול רב של מאמרים אקדמיים במבחר כתבי עת בארץ ובעולם והובילה אותה לייצג את ישראל בכנסים בינלאומיים. אסתר קאפח נולדה בבית של פיוט ושירה וזה השפיע עליה וכך באופן טבעי הפכה לסולנית במקהלת בית ספר האר'י במושב וגם באולפנה המשיכה כסולנית מוערכת.

עיצוב העטיפה: סטודיו 'סטימצקי'

331 עמודים - 98 ש'ח. הוצאת 'סטימצקי'