המסכה שמנציחה: כך הפך צוות פנימית ד' ברמב'ם לחלק ממפעל הנצחת החייל שנפל. כתבה: רונית קיטאי. צילום: הקריה הרפואית רמב'ם

את הסיבה לעטיית המסיכות עם הכיתוב מסבירה שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב'ם

פורסם ב: 18/01/2021 15:40

שרון קראוס, סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב'ם עוטה את המסכה לזכרו של סגן ניר לקריף ז'ל.צילום: הקריה הרפואית רמב'ם
'כשאני מטיס טיסנים ,אני מרגיש חי'.בימים האחרונים נראו כמה מאנשי צוות מחלקת פנימית ד' ברמב"ם כשהם עוטים מסיכות ועליהן מופיע הציטוט הזה, כחול על גבי לבן.

מאחורי המילים, ישנו סיפור פשוט של אהבה. אהבה של איש לטייס. אהבה של אבא לבנו. אהבה של אחים ואחיות למקצוע שבחרו ולבני אדם. כולם שלובים במסר אחד.

מספרת שרון קראוס סגנית אחות אחראית בפנימית ד' ברמב'ם: 'לפני כשבוע הגיעה למחלקה שלנו מטופלת. לא משהו מסובך. הייתה יומיים בגלל אלרגיה כלשהי והשתחררה.בזמן שהיתה שם שוחחנו איתה ועם בעלה, הכרנו קצת דרך שיחות חולין. הם עטו את המסכות הללו והסבירו לנו שמדובר במפעל הנצחה של הבן שנהרג במסגרת השירות הצבאי.

בכל שנה הם עושים אירוע גדול לזכרו, השנה לא התאפשר בגלל הקורונה ולכן החליטו להדפיס את המסכות. הסיפור ריגש אותי מאוד. נכנס לי ללב. ביקשתי כמה עבורי. יום למחרת קיבלתי קופסא שלמה. מאז הרבה מהמחלקה מסתובבים עם המסכות האלה. זו מחווה יפה בעיני'.

11 שנים לפני כן,. -26 ליולי, 2010, התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי, במסגרת טיסת אימון שבוצעה ברומניה. הצוות כולו שמנה ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים וקצין רומני, נהרגו. בין ההרוגים היה גם סגן ניר לקריף, תושב קרית אתא, בן 25 במותו, שהותיר אחריו אישה בחודשי הריון מתקדמים.

מאז מותו הפך אביו, יובל, את הנצחתו למשימת חייו. אם דרך התנדבות, שיתופי פעולה עם עמותות שונות, הרצאות או אירועים מרובי משתתפים, ניר ומה שסימל עבור אוהביו, הם מה שעומד במרכז העשייה הזו.

בשנים האחרונות לקח יובל לקריף את אהבתו של בנו לטייס ולטיסנים והפך אותה למפגן שנתי מרשים, בהשתתפותם של אלפים, אולם השנה, מפאת הקורונה לא ניתן היה לקיים את האירוע: 'ניר בלב שלי בכל עת', אומר לקריף ומוסיף: ,"בכל דבר שאני עושה ובכל מחשבה, הוא מניע אותי לעשייה חיובית. כזו שמשנה תפיסה וחיים. המסכות הודפסו לחלוקה באירוע הטיסנים השנתי שתוכנן לשנה הזו, אך לבסוף בוטל. מאז אני מחלק את המסכות הללו בכל מקום שאליו אני מגיע. אפילו בבית החולים שבו טופלה רעייתי במסירות. זה גורם לאנשים לשאול, לתהות, לברר, לדבר על ניר. להבין שיש דברים שהם גדולים יותר ממה שקורה כאן ועכשיו, פעולה פשוטה שמעוררת מחשבה עמוקה. זו המטרה'.

בפנימית ד' ברמב'ם מטפלים באלפי חולים בכל שנה. כולם חשובים, אך לא כולם משאירים חותם. את משפחת לקריף ואת הבן ניר ז'ל, לא ישכחו שם עוד הרבה זמן.

(דגנית קניג)
שלח לחבר להדפסה

כתבות נוספות במדור בריאות :
*   רק בת שנה וחודשיים ואביה דאג להלביש...
*   תלמידי כיתות י'א בבית ספר לאו בק חילקו...
*   צוות מתחם החיסונים של 'כללית' במרפאת...

אינדקס אתרים  
SSD בניית אתרים

הוסף למועדפים