'כמוסות חיים' חשיפה כפולה במסע פוטותרפי מאת דנה בירן. הוצאה 'גלילית'. כתבה: רונית קיטאי. צילום : אלכס בייוקנסקי

'כמוסות חיים' הוא ספר חדש ויחיד במינו המזמין את הקורא לצאת למסע אינטימי בחקר הזהות האישית באמצעות טכניקת צילום ותיקה שמקבלת חיים חדשים בכלים דיגיטליים. הספר נוצר על ידי משתתפי סדנאות שמעבירה הפוטותרפיסטית דנה בירן בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות. הכל על הספר הלא שגרתי. לסיום ראיון אישי עם המחברת

פורסם ב: 05/01/2021 16:38

דנה בירן עם ספרה כמוסות חיים. צילום :אלכס בייוקנסקי
הספר המיוחד הזה מצליח לגעת ולבטא מרחבים אינטימיים בעזרת טכניקה של חשיפה כפולה, המומחשת באמצעות הדפסה בלתי-שגרתית על גבי נייר שקוף. הספר שעשוי שכבות-שכבות, מעניק לדימוי ה"קפסולה" משמעות שונה מזו שהורגלנו לה בעת האחרונה.

ב'כמוסות חיים' נמצאים 40 כמוסות (קפסולות) של צילומים מלווים בטקסטים שחיברו המשתתפים.יחידות של נרטיבים אישיים שנוצרו בשיטת חשיפה כפולה, המשמשת צלמים כבר למעלה ממאה וחמישים שנה להשלבה של תמונות זו על גבי זו.

הקפסולות 'כמוסות החיים' מורכבות משילוב של שני תצלומים אישיים המונחים זה על גבי זה בשכבות, המתאחדים לישות חדשה, סינרגטית. הכמוסות דורשות התבוננות ממוקדת וכל אחת מהכמוסות היא הזמנה להתעמקות, החושפת היבטים נסתרים ותובנות חדשות לגבי הצמיחה האישית ותהליכי הזהות של המשתתפים. לצד השפה החזותית מופיעים גם טקסטים מאת המשתתפים, רפלקציות על הייצוג החזותי בקולותיהם האישיים.

מדובר בהפקה מרהיבה וייחודית, של ספר המיועד לשמש ככלי עזר לצלמים, תרפיסטים, חוקרים, ולכל למי שמבקש לחקור את עצמו באמצעות צילום ככלי רגשי. חלק מהתצלומים בקפסולות מודפס על גבי נייר כרומו מבריק ומשובח, וחלק על גבי נייר פרגמנט שקוף. השילוב של השניים יוצר אפשרות לדמות את משחקי החשיפה הכפולה שנוצרים באמצעות מצלמה, ומעניק לספר ממד אסתטי מרתק, כמוהו לא נראה מזה זמן רב במחוזותינו.
בספר 'כמוסות חיים' יש שלושה חלקים: חלק עיוני ובו מאמר אוטוביוגרפי מאת המחברת המציגה את האופן שבו פיתחה את שיטתה התרפויטית ובעקבות זאת את הסדנאות שלה הזוכות להצלחה רבה.

ד'ר עידית אבני כותבת על השתתפותה בסדנה ותרומתו של מדיום הצילום לביטוי וצמיחה אישית אצלה.הצלם ואוצר אגף הצילום של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב גיא רז חיבר סקירה היסטורית על טכניקת הצילום של חשיפה כפולה.ימית אושינסקי כתבה על השוני בהתייחסות לתמונות ילדות מתקופות שונות, בשמת הראובני זאבי כתבה על האדם כצמצם אנושי בהשראת שירו של יהודה עמיחי.

החלק המרכזי בספר הוא למעשה תערוכה - צילומים בשכבות, חלק מהשכבות שקוף למחצה, ולצד הצילומים מודפסים טקסטים אישיים של המשתתפים. בתערוכה מוצגים ארבעים רצפים של טקסט-תמונה-חשיפה כפולה, כל יחידה היא כמוסה האוצרת רגע בתהליך שבו השתתף היוצר, מומנט פרטי אותנטי, אינטימי, מרגש ונוגע ללב.

החלק האחרון של הספר הוא מדריך מעשי שנועד לכל מי שמבקש להתנסות בטכניקה של חשיפה כפולה באמצעים דיגיטליים, עם נספח הכוונה להתבוננות בתמונות ילדות והנחיות ברורות לכל אחד, גם למי שלא בקי ברזי עיבוד תמונה ממוחשב, ליצירת דיוקן עצמי באמצעות יישומון ייעודי בטלפון או בתוכנת פוטושופ.

המחברת, דנה בירן, מנחת קבוצות ומלווה תהליכים בפוטותרפיה ותקשורת חזותית. מייסדת שלג סדנאות - חברה ארצית לסדנאות פרונטליות ווירטואליות ומעבירה קורסים לאנשי טיפול וחינוך במסגרות שונות. לדבריה דנה: 'כל משתתף ומשתתפת שפגשתי לאורך השנים, נגעו בי בסיפורם הייחודי ובכמוסה החד־פעמית שיצרנו יחד. בבחירת הכמוסות לספר התייחסתי לאוניברסליות שלהן, וביקשתי להציג כאלה שכל מתבונן ומתבוננת יוכלו להתחבר אליהן. בד בבד, בכל כמוסה יש הדגמה שונה מעט של טכניקת הכמוסות. יחד הן מהוות אוסף של דוגמאות ויזואליות אשר יוכלו להיות מעין מפת דימויים ליכולות ההשלבה האפשריות. את ההנחיות הטכניות לצילומי הדיוקן, לעבודה עם תמונות הילדות ולשילוב הכמוסות תמצאו בסוף הספר, בצירוף דף ריק להוספת כמוסה משלכם ,הכמוסה הארבעים ואחת'..

דנה בירן מספרת בפירוט על התהליך האישי שעברה במסגרת לימודי הפוטותרפיה שהביא אותה לעיסוקה הנוכחי בתחום. 'חוויתי פריצת דרך רגשית בחיי באמצעות תמונת ילדות אחת בלבד. בשנה א' ללימודי בתוכנית הפוטותרפיה התלת שנתית של בית הספר במוסררה, התבקשנו להביא לכיתה תמונות ילדות. היה לי ברור איזו תמונה אביא איתי. היא קפצה לי לראש ברגע שנתנו את ההנחיה, כהשתקפות נוכחת הצרובה בי. בתחושה הדומה למסע ארכיאולוגי בזמן, צללתי מטה בשכבות התקופות השונות החבויות בתמונה. תוך כדי קילוף שכבות הזמן והרגש גיליתי טראומה משפחתית שהייתה חבויה מעיניי, של אובדן ושכול, כאב וצער, והדהודיה בחיי המשפחה שלי. המפגש הזה, עם תמונת ילדות של חוויית הילדות שלי, היה תחילתו של תהליך ארוך, כואב ומטלטל של קבלה עצמית, סלחנות ושיפור התקשורת עם אמי היקרה. התקשורת הפתוחה שיש לי עם עצמי ואיתה כיום, היא תוצר של התהליך הזה, שהתחיל בתמונת ילדות אחת, ונמשך עד היום. ובכל פעם שאני מספרת או כותבת שוב את מה שעברתי, אני ממשיכה בתהליך העיבוד'.

לעיצוב הייחודי של הספר, המודפס ב'שני קולות' שני סוגי נייר שונים המשתלבים בכריכה אחת ,אחראי המעצב החזותי משה קקון, בעל סטודיו 'פנדה' הממוקם בגליל העליון.

לינק לקניית הספר:

www.galileebooks.co.il/product-page/kmusothaim


*****
מי את דנה בירן?.

'אני מנחת קבוצות ומלווה תהליכים בפוטותרפיה ותקשורת חזותית . בעלת חברה ארצית לסדנאות בשם 'שלג סדנאות'.
עובדת עם מנעד רחב של אוכלוסיות קצה ועם אנשי טיפול וחינוך מכל התחומים. אני משמשת כראש התוכנית לליווי תהליכים בפוטותרפיה ותקשורת חזותית של מכללת תל חי שמתקיימת בתוך מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.


היכן את גרה ומה מצבך המשפחתי?

אני בת 42, גרה בבאר יעקב , נשואה לאלכס ביייוקנסקי ואם לארי (7) וקרני (5).

נולדתי וגדלתי ברמת צבי, מושב קטן ליד עפולה ועמק המעיינות, ואני בתם של בני ומרסל ואחותם של דודי ויואב .

איזה מין ילדה היית?

הייתי ילדה שקטה שאני יכולה לתאר כ'חנוקה' ודי בודדה . מילדות הרגשתי אאוטסיידרית . היה לי קושי בהבנת סיטואציות חברתיות ותחושת הרהור תמידית שעוטפת אותי . הכי הפריעה לי העובדה שלא יכלתי לעמוד על שלי או לומר מה מפריע לי . בעיקר מול אמא שלי הרגשתי חנוקה ולא נראית. כל תקופת בית הספר והתיכון , הרגשתי לא במקומי ולא מחוברת לא פה ולא שם.

בצבא התחלתי בקורס מדריכות תותחנים והעיפו אותי ממנו שלושה שבועות לפני הסוף בגלל הקשיים החברתיים שלי והקושי לעמוד מול קהל. הרגשתי שיש לי הרבה מה לתת אבל הפילטר שדרכו ראיתי את המציאות היה מוצף רגשית וכך גם היתה ההתנהלות שלי.מאז ומתמיד נמשכתי ללימודי קולנוע ואחרי הטיול הגדול נרשמתי ללימודי קולנוע וטלוויזיה במכללת 'הדסה' ..

מתי הרגשת שחלה תפנית בעלילת חייך?

החלטתי להתמקד בתפקידי הפקה, כדי שאוכל לעבוד על האסרטיביות שלי, ניהול אנשים ופרוייקטים ועדיין עשיתי זאת 'מאחורי הקלעים'. כבר בשנה א' התחלתי לעבוד בתחום זה וקבלתי משכורת ואחרי הלימודים מצאתי עבודה בהפקת פרסומות . העבודה כמפיקה הייתה אינטנסיבית ביותר, 18 שעות עבודה ביום לחץ, תסכול וחוסר איזון בין העבודה לחיים האישיים. אחרי ארבע שנים הבנתי שאני מחפשת משהו אחר ובאחד מפרוייקטים שעבדתי עליהם מישהי הציעה לי ללכת ללמוד פוטותרפיה . טיפול באמצעות צילום. זה היה בשנת 2008 והתוכנית היחידה בארץ ללימודי פוטותרפיה היתה במוסררה בירושלים שהיתה גם התוכנית הראשונה בעולם ללימודי פוטותרפיה.

במקביל, התקבלתי לעבודה כמפיקה בסטודיו לאנימציה בירושלים כך שהרגשתי שהצלחתי לארגן את החיים שלי באופן הטוב ביותר בהתאם לשינוי שאני רוצה לעשות , וללא סיכונים מיותרים ועדיין הצלחתי לשמור על רמת השכר אליה התרגלתי כמפיקה.

מספר חודשים לאחר שהתחלתי לעבוד כמפיקת אנימציה וחודש אחרי שהתחלתי ללמוד פוטותרפיה פרץ המשבר הכלכלי העולמי של 2009 ומצאתי את עצמי מפוטרת ביחד עם 120 מחבריי לעבודה. באותה תקופה החזקתי דירה בתל אביב עליה הייתי צריכה לשלם שכר דירה, בנוסף לכך הייתי צריכה לשלם שכר לימוד והיו לי הוצאות כמובן. האפשרויות שלי לחיפוש עבודה היו מצומצמות מאוד בשל העובדה שהתחייבתי ללימודים יומיים בשבוע למשך שלוש שנים.

השבוע הראשון היה לא פשוט. להתמודד עם חוסר ודאות כללי וכלכלי היה משהו מאוד מלחיץ ומשתק . למזלי עבודתי כמפיקה הכשירה אותי למצבים כאלו כי תמיד יש אירועים בלתי מתוכננים מצד אחד ומצד שני יש לי תמיד את האפשרות למצוא תוכנית חלופית. הבנתי שאני צריכה למצוא עבודה במשמרות , עם שכר סביר ושתתן לי גם ערך מוסף ואתגר.

מגיל 14 אני עובדת במכירות ובשירות לקוחות ומגיל 23 אני מתאמנת בפילאטיס. חשבתי עם עצמי, אולי אוכל לעבוד בסטודיו לפילאטיס ? התקשרתי לסטודיו שהיה לא רחוק מהבית שלי, בנווה צדק בתל אביב והיה לי מזל גדול. במקרה הם חיפשו מנהלת משמרת בכירה לצוות שלהם ומיד התקבלתי.

במשך שלושת השנים שעבדתי שם המקום היה הבית השני שלי, כאשר הובלתי את הצוות שלי לשיאי מכירות ושירות . הלקוחות והצוות הפכו לחברים יקרים (חלקם עד היום) .את בן זוגי אלכס פגשתי כשהתחלתי בשנה ב' של לימודי הפוטותרפיה אחרי שכל השנה הראשונה ללימודים עסקתי בחיפוש אחרי אהבה ובקשר שלי עם אמא שלי.

מקריאה בספרך אני מבינה שהתחושה שלך בילדות היא כילדה 'חנוקה' קשורה והאם היא קשורה לתמונת הילדות של האחות הבכורה שמעולם לא הכרת?

הצדק אתך. זו אכן הסיבה. תמונת ילדות אחת בעת לימודיי ,הבהירה לי את הסיבה לילדותי החנוקה.בתמונת הילדות
רואים אותי במרכז , אבי יושב לצד אמי מאחור בתנועה עם מגש תה ועוגיות וסבתא שלי גם היא נמצאת אתנו.

כשהבאתי את תמונת הילדות הזו ללימודים , המנחה שאלה אותי מתי צולמה התמונה. עצם השאלה הזו
גרמה לי לחזור אחורה לילדות שלי והפעם מנקודת המבט של אמא שלי. רק אז נזכרתי שהתמונה צולמה לא הרבה זמן אחרי שסבא שלי, אבא של אמא שלי נפטר בגיל 50 ממחלה.

מספר שנים לפני כן נפטרה אחותי הבכורה ענבל והיא רק בת שמונה חודשים, מוות כתוצאה מדלקת ריאות. אם זה לא מספיק לטרגדיה המשפחתית אז כמה שנים לפני כן ,האח הצעיר של אמא שלי טבע בסיני.רק אז הבנתי כמה מוות מקרבה ראשונה נאלצה אמי לחוות ואז גם הבנתי מדוע הרגשתי 'חנוקה'. לא רציתי להטריד אותה, לא להעמיס עליה כאשר היא היתה ב'הישרדות' להמשיך לחיות ולתת לנו חווית ילדות 'נורמלית' ככל האפשר.


שיפור התקשורת עם אמא שלי ועם עצמי היה פועל יוצא של אותה עבודה ועיבוד שנעשתה עם תמונת הילדות הזו.בהמשך הלימודים , לקראת העבודה על פרוייקט הגמר שלנו. רציתי לייצג בפריים אחד את התהליך שעברתי במהלך הלימודים. מילדה חנוקה שלא מסוגלת לעמוד על שלה לאישה חזקה שעומדת לפני המצלמה ומול קהל ומניחה את כל החששות וחוסר הביטחון מאחוריה.

יצרתי סדרת דיוקנאות שלי בכל מיני מצבים כאשר מה שמכוון אותי היה לעמוד מול המצלמה כאילו שאני ילדה שלא חוששת ממה שיחשבו עליה. אחרי שסיימתי את הצילומים , הנחתי תמונת דיוקן אחת על תמונת ילדות , בפוטושופ עם שקיפות עדינה ביניהן . נוצרה תמונת חשיפה כפולה של שתי התקופות המשתלבות יחד ויוצרות משהו חדש. שלם.זו אני . מי שהייתי ומי שאני היום מהדהד במקביל.

איך את מגדירה את דנה בירן של היום?

כיום אני מעבירה את השיטה הזו בסדנאות, בהרצאות , בתהליכים קבוצתיים ובהשתלמויות בכל הארץ. החשש לעמוד מול קהל התחלף בהרצאות מול 500 משתתפים בכנסים.הילדה שלא עמדה על שלה הוציאה ספר בו כתבה על השיטה המיוחדת והמשמעותית הזו.

כיום אלפי משתתפים כבר יצרו כמוסות חיים בסדנאות שלי ו-40 מהם בחרתי לחלק בספר שמהווה מעין תערוכה כרוכה עם טקסטים שהם כתבו וחיברו על חוויות החיים שלהם עם הכמוסות.בנוסף , צירפתי לספר הנחיות איך כל אחד יכול לייצר כמוסה שכזו בעזרת הטלפון הנייד שלו או שלה .

לרכישת הספר ניתן לפנות להוצאה גלילית


/www.galileebooks.co.il/product-page/kmusothaim

לתיאום סדנה ניתן לפנות אליי בווצאפ 054-442438 ,

דרך האתר :

www.shelegworkshops.co.il

או בפייסבוק שלג סדנאות - סדנאות פוטורתפיה
שלח לחבר להדפסה

כתבות נוספות במדור ספרים חדשים :
*   חיית המחמד של גלעד מאת נעמה רוט. איורים:...
*   'הילד הזה הוא עדי' מאת עינב עזרא. איורים:...
*   'פלא החילזון' מאת ליאת ביטון-פז. איורים:...

אינדקס אתרים  
SSD בניית אתרים

הוסף למועדפים