אסמהאן אבו-סלאם (42) מגן יבנה מתנדבת במגן דוד אדום מזה 16 שנה והיא ממש סופר-וומן. כתבה: רונית קיטאי. צילום: דוברות מד'א

אסמהאן אבו-סאלם מגדלת לבדה שישה ילדים., עובדת בשתי עבודות, אבל לא מוותרת אף פעם על משמרת במד'א. אסמהאן מהחברה הבדואית מספרת על שנותיה כמתנדבת במד'א

פורסם ב: 12/06/2020 11:08

מתנדבת מד'א אסמהאן אבו-סלאם . צילום: דוברות מד'א
להורדת הסרטון https://we.tl/t-KyMPgU9H31

בין חופשת לידה אחת לשניה היא חזרה תמיד להתנדב במד'א כחובשת רפואת חירום ונהגת אמבולנס. אסמהאן היא מטפלת מוסמכת לגיל הרך, ובמקביל עובדת גם כמזכירה רפואית במרפאה אורטופדית, ומתנדבת כקצינת מבצעים של יחידת החילוץ וההצלה של גן יבנה. את כל אלה, עושה אסמהאן כאמור כאם חד הורית לששת ילדיה, כשהקטנה ביניהם בת 10.

מספרת אסמהאן: 'ני מקבלת תמיכה מטורפת מהילדים. אם יש לי מצב רוח רע, הם אומרים לי ללכת למשמרת במד'א כי הם יודעים שזה יעשה לי טוב. העשייה והנתינה מסבות לי המון סיפוק, ואני מרגישה בכל רגע נתון שאני חלק ממשפחת מד'א החמה והתומכת. זו זכות ענקית בשבילי להתנדב במגן דוד אדום, כי בכל רגע נתון אני גם נותנת לאחרים, ולא פחות מזה גם לעצמי.

כל מטופל נכנס לי ללב ואני אף פעם לא עובדת על אוטומט. כשאני מטפלת באישה מבוגרת, אני מתייחסת אליה כאילו היא סבתא שלי. אני חושבת בכל פעם מחדש על האדם שנמצא באמבולנס, כשהוא כאוב וחושש, ולעיתים אני האדם היחיד שנמצא לצידו. התפקיד שלי הוא קודם כל לתת לו את הטיפול הרפואי הכי טוב, אבל אני מאמינה שחשוב מאוד שאהיה גם אנושית ואכפתית'.

בחודשים האחרונים, אסמהאן לקחה חלק פעיל בפעילות של מד"א בחזית המאבק בנגיף הקורונה. היא עברה הכשרה ללקיחת דגימות, ופעלה כדוגמת בבתיהם של מטופלים באזור גן יבנה ואשדוד, במתחם "היבדק וסע" באשדוד ובבתי אבות באזור.

לקחתי המון דגימות, אבל היה לי חשוב לא להיות אדישה לאף אחד מהנבדקים. אני זוכרת שנסעתי לדגום תייר שהיה בבידוד במלון באשדוד, ואמרו לי שיש לו יום הולדת. שרתי לו יום הולדת שמח והוא מאוד התרגש. כשהייתי מגיעה עם חליפת המיגון לבתים שהיו בהם ילדים, אמרתי להם שאני לא מפלצת אלא רק נראית ככה, וניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי להרגיע את החששות שלהם. הפעילות סביב משבר הקורונה הייתה רבה ולעיתים לא פשוטה, אבל ידעתי שאני חלק ממשהו גדול, ומתנדבת בארגון שכל הזמן צריך להתייעל ולהתאים את עצמו למצב במדינה, בעזרת אנשים כמוני וכמו חבריי להתנדבות.

קרה שהגעתי כראש צוות לחולה או פצוע, ושאלו אותי איפה האחראי . כמובן שאני ממהרת להבהיר שאני האחראית. אני בטוחה במה שאני עושה, וברגע שהאנשים סביבי מבינים שאני באה לעזור, היחס משתנה. בסוף כל מקרה תמיד אומרים לי תודה רבה, ומעריכים את מה שעשיתי'.
שלח לחבר להדפסה

כתבות נוספות במדור בריאות :
*   חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב...
*   השבוע ב'כללית' בחיפה והגליל המערבי...
*   לכבוד יום האוסטאופורוזיס העולמי המצוין...

אינדקס אתרים  
SSD בניית אתרים

הוסף למועדפים